שיטת הכפתור ופרח בבירור גבולות הר הבית ומקום המקדש

28 בספטמבר 2026

רבי אשתורי הפרחי הקדיש בפרק השישי של ספרו הגדול ״כפתור ופרח״ בירור רחב לקדושת מקום המקדש ולגבולותיו. על יסוד התוספתא, המשנה במדות והרמב״ם הוא קובע כי מחנה לויה מתחיל מקו שערי הר הבית: ״מפתח ירושלם עד הר הבית כמחנה ישראל, ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור מחנה לויה״. לדבריו, קדושת המקדש עומדת בעינה גם בזמן הזה, ולכן ״הנכנס היום שאנו טמאים, במקום הבית חייב כרת״. מחמת חומרת הדבר הוא מדגיש: ״אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים, כי משם והלאה הוא מחנה לויה״, ואף בחורבנו חייב אדם במורא המקדש ו״לא יכנס אלא במקום שמותר ליכנס שם״.

מתוך כך נצרך הכפתור ופרח לברר את גבולות המקום האסור. הוא מביא את דברי הגמרא ש״אין חייבין משום טומאה אלא על אורך קפ״ז על רוחב קל״ה״, ומפרט את מידות חלקי המקדש והעזרה. ואולם, אף שהוא מדגיש כי שטח זה הוא ״האסור ליכנס בטומאה״ ו״מקום זה הוא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, והוא נקרא מקדש מוחלט״, אין הוא מציין היכן נמצאים גבולות אותם קפ״ז על קל״ה במתחם הנראה בימיו.

לעומת זאת, את גבולות הר הבית הוא מבקש לזהות באמצעות החומות והשערים. תחילה הוא מתאר את הר הבית על פי המשנה: ״הר הבית הוא מרובע רבוע מוקף חומה, חמש מאות אמה על חמש מאות אמה וכו׳, ואליו חמשה שערים״. במזרח היה שער אחד, ״לצד הר הזיתים ונקרא שער שושן״, בדרום שני שערי חולדה, בצפון שער טדי ובמערב שער קיפונוס. עוד הוא קובע שחמשת השערים שבציר המזרחי של המקדש, משער שושן ועד שער ההיכל, היו ״מכוונים זה לזה״.

לאחר מכן הוא פונה אל השרידים שראה בירושלים וכותב: ״מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית״. ראייתו הראשונה מיוסדת על זיהוי השערים: ״עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים, יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחית דרומית״. נמצא כי שער שושן לא היה לדעתו במרכז הכותל המזרחי, אלא בשלישו הדרומי. ומאחר שהשערים מן המזרח ועד ההיכל היו ״מכוונים זה לזה״, הרי שגם ציר העזרה, ההיכל וקודש הקודשים עבר, לפי זיהוי זה, בדרום המתחם.

הפתח המתואר מתאים לכאורה לפתח סתום שנמצא לימים בחומה המזרחית, במרחק של כ-75 מטר מן הקרן הדרומית-מזרחית. הארכיאולוג הגרמני קונרד שיק תיאר שם ״שער קטן הסתום באבנים קטנות״, ור׳ אברהם משה לונץ העיר: ״הרב אישתורי הפרחי ז״ל חושב את השער הקטן הזה אשר בזמנו היה סתום באבני גזית לשער שושן״. אין בזיהוי זה ודאות גמורה, אולם ברור שאת שער שושן חיפש הכפתור ופרח בשליש הראשון של הכותל מצד דרום, ולא כנגד כיפת הסלע.

עוד כותב הכפתור ופרח: ״וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפונוס למערב״. כוונתו ככל הנראה, כפי שביאר הרא״מ לונץ, לשער הכפול שבחומה הדרומית ולשער השלשלת שבמערב. לעומת זאת, ״שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר, שאותו צד נחרב״. הרי שהכותל הדרומי, ובו שערי חולדה, היה בעיניו חומת הר הבית, וממנו נמשך תחום חמש מאות האמה כלפי צפון. אורך תחום הת״ק היה בקירוב כאורך הכותל הדרומי, שהרי שושן זוהה במזרח וקיפונוס במערב, ואילו גבולו הצפוני של התחום הוא הצד שלדבריו נחרב.

מדידה זו מפריכה את האפשרות להעמיד את המקדש בכיפת הסלע. כאשר מודדים חמש מאות אמה מן הכותל הדרומי כלפי צפון, נמצאת העזרה שבכיפה יוצאת מגבולו הצפוני של תחום הת״ק, במקום שלדברי הכפתור ופרח כבר נחרבה חומת הר הבית. ממילא, מקום המקדש מוכרח להיות מדרום לכיפה וכנגד אותו הפתח שזיהה כשער שושן.

עם זאת, הכפתור ופרח אינו מסתפק בזיהוי השערים, אלא מוסיף לבחון את החומות בדרך שהוא מכנה ״הקש חפושי״. תחילה הוא בודק שמא הכותל המזרחי הנראה הוא הכותל המזרחי של המתחם שכלל את עזרת הנשים והעזרה, שמידותיו שכ״ב אמה ממזרח למערב על קל״ה מצפון לדרום. כנגד אפשרות זו הוא טוען כי החומה הנראית ההולכת מצפון לדרום היא ״הרבה מאד יותר מקל״ה״. לאחר מכן הוא בוחן שמא זו חומת העזרה עצמה, שמידותיה קפ״ז על קל״ה, אך גם בזה קיימת אותה קושיה מצד אורכה. נוסף על כך, ממזרח לה היה צריך להימצא שטח עזרת הנשים ברוחב קל״ה אמה, מלבד המרחקים שבין העזרה, החיל, הסורג וחומת הר הבית. והרי מן החומה הנראית ועד שפת ההר אין מקום לכל זה: ״והנה אין אנו רואים שיהיה משפת ההר, כלומר הר המוריה של מזרחו, תחתיו הוא עמק יהושפט, אלא כמו חמשים אמה או פחות, ואין טעם לומר שנאכל מן ההר כל כך״. מסקנתו היא: ״אם כן בהכרח יש לנו לומר שהם כותלי הר הבית״.

דרך בירור זו חשובה ביותר. עצם ספקו של הכפתור ופרח שמא קל״ה אמה מתוך החומה המזרחית כולה שייכות לעזרת הנשים או לעזרה, מוכיח שלא היה בידו זיהוי המעמיד את העזרה בכיפת הסלע. אילו סבר שהעזרה נמצאת בכיפה, לא היה מקום להסתפק אלא במקטע החומה שכנגדה, ואילו מדבריו עולה כי הוא בוחן אפשרות זו לאורך כל הכותל המזרחי. יתרה מזו, אילו היתה בידו מסורת מוסכמת שכיפת הסלע עומדת במקום ההיכל וקודש הקודשים, היה יכול להוכיח ממנה מיד שהחומות המרוחקות ממנה הן חומות הר הבית. בפועל אין הוא מזכיר זיהוי כזה כלל, אלא נזקק לאורך החומה, למידות העזרה ולמבנה ההר.

גם כאשר הכפתור ופרח מביא את דברי חז״ל על אבן השתיה, ״אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות״, אין הוא כותב שהיא קיימת או ידועה בימיו ואינו מזהה אותה עם הסלע שתחת הכיפה. למעשה, בכל דבריו אין ולו אזכור אחד לשמועה שאבן השתיה נמצאת בכיפה או שזהו מקום קודש הקודשים.

מצפון לשער שזיהה כשער שושן ראה הכפתור ופרח את שערי הרחמים: ״ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן, כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ וכו׳, והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים״. הוא משער שאלו השערים שעשה שלמה, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים. נמצא שלא זיהה אותם עם שער משערי הר הבית שבמשנה, שהרי במזרח היה לדעתו שער אחד בלבד וכבר זיהה אותו מדרום להם. עולה אפוא ששערי רחמים עמדו בהמשך החומה, מצפון לתחום חמש מאות האמה.

עוד כותב הכפתור ופרח לגבי מקום השריפה בהר המשחה: ״עוד היום מקובל המקום ההוא, והוא צפוני [דרומי] לקבר חולדה כמטחוי קשת, שפל ממנו מעט״. והנה גם את המרחק שבין שערי הרחמים לשער שאותו זיהה כשער שושן הוא מתאר ״כמטחוי קשת״. מכיוון ששערי הרחמים עומדים בקירוב כנגד קבר חולדה, נמצא שמקום שריפת הפרה, שהיה כמטחוי קשת מדרום לקבר חולדה, מכוון בקירוב כנגד שער שושן, שהיה כמטחוי קשת מדרום לשערי הרחמים. מיקום זה עולה בהתאמה גם עם דברי נוסעים אחרים, שמתיאוריהם עולה כי מקום שריפת הפרה היה בחלקו הדרומי של הר הזיתים. נמצא ששתי נקודות הציון שמסר הכפתור ופרח, שער שושן ומקום שריפת הפרה המקובל, מתאימות לציר אחד הממשיך מערבה לעבר מקום העזרה וההיכל בדרום המתחם.

להלכה מסכם הכפתור ופרח: ״היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לענין תפלה והשתחויה עד אותם הכותלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכותלים ומתפללין לאל לפני אלו השערים שהזכרנו״. הוא סומך על זיהוי החומות כחומות הר הבית ומתיר להתקרב עד אליהן מבחוץ, אך אינו מתיר להיכנס פנימה ואינו מצביע על גבולות העזרה בתוך ההר. לאחר כל בירורו הוא חוזר ומדגיש את חיוב הכרת בכניסה לעזרה בטומאה, ואינו מזכיר שיש ידיעה על מקומה.

נמצא ששיטתו של הכפתור ופרח בבירור גבולות הקודש נשענת בראש ובראשונה על פשטות דברי חז״ל ועל יישומם הלכה למעשה במציאות הר הבית שבימיו. נקודת מוצאו אינה מסורת מקומית על מקום אבן השתיה, אלא המסורת הכתובה שמסרו חז״ל ונפסקה להלכה ברמב״ם בדבר מידות הר הבית, שעריו וגבולות קדושתו. את הנתונים הללו הוא מבקש לזהות בחומות ובשערים של המתחם הנראה לעיניו. התעלמותו המוחלטת מן הזיהוי המקומי של אבן השתיה בכיפה מלמדת שלא ראה בו יסוד שאפשר לסמוך עליו להלכה, אלא לכל היותר שמועה שלא הוכחה. ואכן, הגבולות העולים מזיהוייו שוללים את העמדת העזרה בכיפה ומחייבים את מקומה מדרום לה.

לכל המאמרים